<h1>העיטור הלכ' יו"ט מח' י"ב</h1>
<h2>דף יד:</h2>
הבורר קטניות ביו"ט ב"ש אומרים בורר אוכל ואוכל ובה"א בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי אבל לא בטבלה ולא בכברה רי"א מדיח ושולה ותניא רנ"א מחלוקת כשפסולת מרובה על האוכל אבל אוכל מרובה על הפסולת נוטל את האוכל ומניח את הפסולת פסולת מרובה על האוכל מי איכא מאן דשרי לא צריכה דנפישו בטורחא וזוטר בשיעורא נוסחא דר"ח מחלוקת כשאוכל מרובה על הפסולת אבל פסולת מרובה על האוכל דנפיש בטירחא וזוטר בשיעורא ד"ה בורר את האוכל ומניח את הפסולת. ירושל' תניא אין בוררין ואין טוחנין והבורר והטוחן בשבת נסקל ביו"ט סופג את הארבעים והא תנן בורר כדרכו בקנון ובתמחוי א"ר חנינא ר"נ היא דרנ"א אף מדיח ושולה. והתנן של בית ר"ג שוחקין את הפלפלין ברחים שלהם ומותר לטחון ואסור לברור אר"י ב"ב לא הותרה טחינה כדרכו. מנין שאין בוררין ואין טוחנין ואין מרקדין ר"ל אומר כל מלאכה לא תעשה בהם עד ושמרתם את המצות. ר' יוסי בעי כלום למדנו לתבשיל אלא מכאן ר' יוסי לא אמר כן אלא אמר משום ר"ש ת"ל אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ושמרתם את המצות. כלומר מלישה ואילך מותר תני חזקי' ופליג אך הוא לבדו הרי אלו מיעוטין הרי שלא יקצר ולא יטחון ושלא ירקד ביו"ט. ומה"ט אסרו תלישה וצידה אע"פ שא"א לעשות מעיו"ט והותרה שחיטה ואפיה ובישול ולא משום טעמא דפירש"י בר"פ א"צ וכך שמעתי מאדונינו אבינו ז"ל.
<h2>דף כט:</h2>
גרסי' בפ' אין צדין, ת"ר אין שונין קמח ביו"ט משום ר' פפוס ור"י אמרו שונין ושוין שאם נפל לתוכו צרור או קיסם שונין וכן הלכה שונין.
גרסי' בפ' ר"א דמילה אין מסננין את החרדל במסננת של חרדל ואין ממתקין אותו בגחלת א"ל אביי לרב יוסף ומ"ש מדתנן נותנין ביצה במסננת של חרדל התם לא מיחזי כבורר ואין ממתקין אותו בגחלת. והא תניא ממתקין לא קשיא כאן בגחלת של מתכת כאן בגחלת של עץ. א"ל אביי לרב יוסף ומ"ש מבשרא אגומרי התם לא אפשר הכא אפשר. א"ל אביי מהו לגבן א"ל אסור ומ"ש מלישה התם לא אפשר הכא אפשר כלומר אפשר לעשותו מאתמול. ותו דאמרו נהרדעי גבינה ב"י מעליא אפילו בת יומא יבשה יפה מן הלחם ש"מ דבר שא"א לעשותו מעיו"ט שלא יהי' יפה כבו ביום מותר ודוקא מלישה ואילך אבל קצירה ותלישה אסור כדאיתא בירושלמי ויש שפרשו התם לא אפשר באכילה כך היא המובחר אבל חרדל אפשר בלא מיתוק שא"צ אלא למפונקים וגבינה אפשר בלעדי' כי החלב טוב ממנה וליתא. ירושלמי מהו להעמיד חלב אם אתה אומר כן אף הוא חולב למעמיד ביו"ט. גרסי' בחבית אר"י א"ש סוחט אדם אשכול ענבים לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה. אר"ח מדברי רבי' נלמוד חולב אדם עז לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה קסבר משקה הבא לאוכל ה"ה כאוכל ואי אית ביה פירורין מותר ותניא פלוגתא ביני רבוותא. איכא דמוקים להא דשמואל ור"ח ביו"ט ואיכא דמוקים להא דשמואל בשבת והא דר"ח בשבת ואמר לית הלכתא כוותייהו לא ביו"ט ולא בשבת. מהא דגרסי' בפ' חרש שנשא פקחת דאפי' לינק מן הבהמה ביו"ט לא התירו אלא במקום צער. ופסקינן הלכה כר' יוחנן דמותר לסחוט כבשים ושלקות לגופן. אבל לא למימיהן ואם סחט למימיהם נעשין כמו שסחט זיתים וענבים וחייב חטאת ולא יש הפרש בסחיטה למימיהן בין קדירה לקערה אלא הכל אסור. דהא סחיטת זיתים וענבים בין לקדרה בין לקערה הוא ש"מ דאין הלכה לא כרב ולא כשמואל. ורבי' אלפסי דחה לההיא סברא דחרש שנשא פקחת דהיונק מן הבהמה סוחט משקין לתוך פיו היא וחולב לתוך הקדרה דמשקה הבא לאוכל הוא ואוכל לתוך אוכל סוחט ואי איתא דקשיא ליה גמרא הוה מותיב תיובתא מניה והא דקאמר ולא הפריש בסחיטתן בין קדרה לקערה נמי ליתא כדאיתא בהלכותיו. והכי מסתב' דרב ושמואל דאמרו לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה ליכא מאן דפליג. וההיא מימרא דשלקין וכבשין מימרא באפי נפשה היא וכ"ש כבשין ושלקות דלתוך הקערה מותר ופי' כרב ושמואל ובר"ח ביו"ט וכבשין דשלקות פ' כשמואל ומסתבר' דרב ושמואל ור"ח בין בשבת בין ביו"ט איתא והלכה כוותי' ובכבשין קי"ל כרב דהלכה כרב באיסורי ואע"ג דר' יוחנן פליג ליתא לההוא דר"י דהא תנא רבי מנשיא דאמר אינו חייב חטאת אלא על דריסת זיתים וענבים בלבד. והלכך פלוגתא דרב ושמואל לחוד היא והלכתא כרב ועוד דכולהו אמוראי אמרי משמי' דרב לצידו אפילו לתוך הקערה מותר והיינו כבשין ושלקות והלכתא כבשין לגופו מותר. למימיהם פטור אבל אסור ושלקות לגופן ולמימיהן מותר אפי' לתוך הקערה. יראים שאמרו הנותן בשר למרק או שרה פת ביין ומחזיר לפיו חוששין לו מחטאת ליכא כלל ואפי' למצוץ משקה וענבים בפיו מותר לכתחילה שאין דרך סחיטה בפיו אבל יניקה בפה לכתחילה אסור וכל דבר שאין דרכו בכך לא גזרו רבנן ואינו תולדה וכן מה שאסר פירות ופרר פירורין שרוים משום טוחן ליתא אלא בסולקי ובסילתא דגזרי דאורחייהו בהכי.
